גלקסיה היא ריכוז עצום של כוכבים הנמצאים באזור אחד ביקום. בגלקסיה “רגילה” יש מאות מיליארדי כוכבים (או יותר), ערפיליות, ענני אבק וגז.
גלקסיות מופיעות במגוון צורות וגדלים. גלקסיה ממוצעת מכילה מאות מיליארדי כוכבים וכן מיליוני עַרפִילִיות. במרכזה של כל גלקסיה מצוי על פי השערת החוקרים חור שחור שהכבידה שלו חזקה במיוחד.
הגלקסיות אינן מפוזרות בחלל באקראי אלא מצויות בקבוצות, המכונות “צבירי גלקסיות”. “החבורה המקומית” הוא שמו של צביר גלקסיות קטן יחסית, ובו כמה עשרות גלקסיות, אחת מהן היא גלקסיית “שביל החלב”. בגלקסיה זו נמצאת מערכת השמש שלנו.
הגלקסיות נעות בחלל ולכולן תנועה אחת משותפת: הן מתרחקות מאתנו וגם זו מזו משום שהיקום כולו מתפשט. המדענים סבורים שהתפשטות היקום החלה ב”מפץ הגדול”, והיא נמשכת גם היום. תנועת הגלקסיות התגלתה באמצעות מחקר של הקרינה הנפלטת מן החומרים השונים המרכיבים אותן.
בכל גלקסיה מצויות ערפיליות – אלה הם אזורים בגלקסיה בהם יש ריכוז גבוה של גז ואבק, בחלקם נוצרים כוכבים חדשים ובחלקם מצוי החומר הנותר מכוכבים שסיימו את חייהם. האבק בערפילית מורכב מגרגרים קטנטנים של יסודות כגון ברזל וצורן ומחומרים אחרים (ואין בינו ובין האבק הביתי ולא כלום). הגזים שבערפיליות מורכבים בעיקר ממימן, היסוד הנפוץ ביותר ביקום.
גלקסיית שביל החלב
בגלקסיית שביל החלב יש לפחות 100 מיליארד כוכבים, שאחד מהם הוא השמש, וכן ערפיליות וענני אבק וגז.
סבורים שבמרכזה מצוי חור שחור בעל כבידה חזקה במיוחד. בלילה, במקומות המרוחקים מאזורי יישוב מוארים, אפשר לראות את גלקסיית שביל החלב כפס חיוור בשמים.
ממחקרים שנעשו על גלקסיית שביל החלב ומתצלומים של גלקסיות אחרות שצילם טלסקופ החלל האבל מסיקים כי צורתה של גלקסיית שביל החלב היא כשל ספירלה שטוחה, כעין שבשבת עם זרועות.
חורים שחורים
חורים שחורים הם אזורים בחלל שבהם הכבידה חזקה כל כך עד כי הכול נמשך לתוכם – חומר וקרינה. בניגוד לרוב העצמים ביקום לא ניתן לראות חור שחור משום שהוא אינו פולט שום קרינה מתוכו.
קיומם של חורים שחורים נקבע ע”י המדענים שצפו דרך טלסקופים בהשפעה של הכבידה העצומה של חור שחור על כוכבים סמוכים לו. המדענים סבורים שבליבת כל אחת מהגלקסיות ישנו חור שחור בעל מסה גדולה.