אסטרואידים הם מאות אלפי גושי סלעים הנעים סביב השמש בעיקר בין המסלולים של מאדים ושל צדק.
כנראה שהכבידה החזקה של צדק מונעת מגרגרי האבק והסלעים להתלכד ולהפוך לכוכב לכת ולכן גושי סלע אילו נותרו כחגורה של האסטרואידים בין מאדים לצדק. גודלם נע ממאות ס”מ ועד עשרות ק”מ.
כאשר אסטרואיד נכנס לאטמוספרה של כדור הארץ הוא נשרף, מלהיט את האטמוספירה ויוצר פס אור המכונה מטאור.
שביט
השָׁבִיטִים הם מיליוני גושים קטנים שמורכבים בעיקר מים קפואים, גזים קפואים ואבק.
השביטים מקיפים את השמש ומשערים שהם מורכבים משאריות של מהחומרים שמערכת השמש נוצרה מהם.
מדי פעם מתקרב מסלולו של שביט אל השמש ואז קרני השמש מאירות ומחממות אותו, הקרח מתאדה והוא נראה כגוף בעל ראש זוהֵר וזנב ענק.
מטאורים
לפעמים בלילה אפשר לראות בשמים “כוכבים נופלים”, שובלים קצרים של אור הניצתים ונעלמים במהירות.
אלה אינם כוכבים והם אינם נופלים, אלא מטאורים – חלקיקים קטנים המגיעים אל כדור הארץ במהירות עצומה של כמה עשרות ק”מ לשנייה, חודרים לאטמוספרה של כדור הארץ, מתחככים במולקולות האוויר ומלהיטים אותם.
אנרגיית האור שנפלטת מהם, מאפשרת לנו לראות אותם.
מקורם של המטאורים בחלקיקי אסטרואידים או בחלקיקי שביטים. בדרך כלל החיכוך באטמוספרה שורף לגמרי את המטאורים אך לעתים המטאור גדול דיו כדי לשרוד את הכניסה לאטמוספרה ולהגיע אל פני כדור הארץ. מטאור המצליח להגיע אל פני כדור הארץ מכונה מטאוריט.
ירח
ירחים הם לוויינים טבעיים של כוכבי לכת (להבדיל מלוויינים מלאכותיים, מעשה ידי אדם, המקיפים כמה מכוכבי הלכת).
הם מקיפים את כוכבי הלכת בגלל הכבידה של כוכבי הלכת.
הירח של כדור הארץ
הירח שלנו, המקיף את כדור הארץ, הוא אחד הירחים הגדולים ביותר במערכת השמש.
הוא גדול גם יחסית לכדור-הארץ, קוטרו בקו המשווה 3,476 ק”מ ומרחקו מכדור הארץ – 384,000 ק”מ.
הכבידה של הירח היא כשישית מזו של כדור הארץ זאת גם הסיבה לכך שאין לירח אטמוספירה: כוח המשיכה שלו קטן מכדי שיוכל להחזיק שכבת גזים בקרבת והרכבו סלעי.
בשל השפעת כוח הכבידה של כדור הארץ, נע הירח כך שהוא מפנה תמיד את אותו צד, שמכונה “הצד הקרוב”, כלפי כדור הארץ. הצד הנסתר/הנגדי ל”צד הקרוב”, שמכונה ״הצד הרחוק״, נסתר מעינינו באופן קבוע.
הירח משלים הקפה שלמה סביב כדור הארץ כל כ-27.3 יום.